(Who, the hell, are we?)
שמי להב הלוי. באופן רשמי אני הבעלים של העסק הזה, אבל במישור היום-יומי אני חלק מקבוצת אנשים, שעושה מ״הצווארון הכחול״ את מה שהוא הלכה למעשה - קבוצת עבודה.
התחלנו בשנת 2011. אני עצמי התחלתי הרבה קודם. אני בוגר בצלאל משנת 1991. אני עוסק במנעד רחב של תחומים, הקשורים כולם בעיצוב ובכתיבה - מלמד ומרצה, כותב בעיתונים, מעורב פוליטית ופעיל בארגוני זכויות אדם שונים, אבל מעל הכל אני חובש שני כובעים - מעצב פוסטרים (www.littleshop.co.il) וחלק מקבוצת העבודה הזו - הצווארון הכחול.
כולנו התחלנו כמעצבים גרפיים, במובן הישן והטוב של המילה. לימודי עיצוב הם בסיס טוב לכל דרך שאליה אדם יוצא. ראשית, כי זה תחום הומני, שנית כי הוא מביט על העולם, ואז משקף אותו באופן חדש.
ואלה שני המרכיבים המרכזיים של היום-יום המקצועי שלנו - אנשים וסיפור.
מכיוון שמד ובר כאן ב׳אודות׳, ולא בתודות אגב נאום של זוכים בטקס האוסקר, אקח את החירות להזכיר כאן רק עוד את עדן וטל (שהם יגלו לכם בעצמם את שמות המשפחה שלהם בעצמם אם יגיעו הדברים לכדי כך).
עדן מנהלת את העניינים. מנווטת, מנתבת, ממסגרת תהליכי עבודה. ובעיקר - מתקשרת, שאצלי זו נקודת חולשה. עוד מילדות. אני עושה מה שהיא אומרת לי. ולא רק אני. (בסוגריים אוסיף שהיא קודם כל מעצבת, אבל לא נראה שהיא מתרגשת מזה).
גם טל עושה מה שעדן אומרת לו, חוץ מאשר בתחומים הנמצאים במרחב הטבעי שלו - תובנות על עיצוב, ניתוח עיצוב, הקשר בין עיצוב לעולם בו הוא פועל, הקשרים היסטוריים ותרבותיים של כל דבר מעוצב, ובעיקר שני דברים - עיצוב וארכיטקטורת עיצוב, כלומר איפיון מערכות בהם אנשים אמורים להשתמש, כמו שלד של בניין, אם תרצו. זה נראה לי מספק במידה, בתור טקסט היכרות. לא?